לפני חודשיים נסעתי בחניון

שבקניון גבעתיים, נהג שחלק על

זכותי ליסוע בכיוון מסויים, הוריד

את החלון ומלמל בקול "כן רואים

שאת טיפשה" והעלה את חלונו,

פטרתי אותו בבוז והמשכתי לנסוע.

אדם שלא מכיר אותי, אינו יודע דבר וחצי דבר על כלום,

העיר הערה שכזו ללא כל מחשבה והיא העסיקה אותי

יומיים שלמים וחודשיים אחרי ביכולתי לחיות ולכאוב את

הרגע האווילי הזה…

לדברים רעים ושליליים יש תכונה נוראית לדבוק בנשמתנו

כמו זפת ולא לעזוב, בעוד שדברים חיוביים הם כמו מים,

נשטפים מתאדים ונעלמים. תארו לכם מה קורה כשמי

שמטיל זפת הוא מישהו שאנו מעריכים, מכירים, אוהבים,

אבא אמא, אתם…

כשזיו הקטנה שלי )בת 3( ביקשה שאני "אביא את

החושך" כלומר אכבה את האור הסברתי לה שהחושך

מגיע כשלוקחים את האור. תפקידנו כהורים להביא את

האור ובכך לגרש את החושך והפחד, המאור העיקרי נובע

מהשיח שלנו עם הילדים , בכל רגע ורגע.

יפול רגשי עם בעלי חיים – הדס ויינר מויאל

בעולם קיימים שני כוחות מניעים, אהבה ופחד, איני יכולה להדגיש זאת

מספיק, כל דבר שמתרחש מונע בבסיסו מאהבה )הנאה מדבר מה,

התרגשות לכבודו, תחושה שאנו טובים בו, זיכרון חיובי לגביו, חיוך, חיבוק,

חום…( או מפחד )חשש שאם לא אז, חובה לעשות דבר מה, זיכרון קשה

שלנו או שספגנו מהסביבה, כעס של מישהו עלינו, מכה, צעקה, נזיפה,

קור…(. אם תבינו ותפנימו את זה חייכם וחיי ילדיכם ישתנו והם יהפכו

לבוגרים אחראים, מאושרים, חברותיים.

"אם אתה לא בא אני משאירה אותך לבד…" ואפשר גם… "אני ממהרת

להגיע ל… מכיוון ש… ולכן צריכה את עזרתך, בוא בבקשה" )בנושא גבולות

טיפלתי במאמר הקודם(; "למה ציירת מחוץ לקווים? תראה פה ופה יצאת

חבל" ואפשר גם "אני רואה שיצאת מהקווים, איזה יופי שאתה לא נותן

לקווים להגביל אותך…"; "אין לך מה לפחד מהכלב הוא לא נושך…" )כל זה

לפני שהילד אמר משהו( לחלופין יש להגיד "הנה כלב… " ומשם להמשיך

בשיח חיובי לגבי החוויה, גם אם הוא מפחד ניתן שוב ושוב אפשרות לחוויה

אחרת ולא להינעל בפחד.