דג, חיה מרוחקת כל כך. מה הקשר

בינינו בכלל? היא חיית מים חיה

במצולות ובמרחבי המים ואנחנו

על הקרקע היבשה והיציבה כל כך.

לדג זיכרון של כמה שניות בלבד והכל נשכח, ואנחנו

זוכרים הכול, עד כאב, זוכרים ולא שוכחים דבר, מרגישים

הכול וחושבים הרבה יותר מדי על הכל.

אבל זו בדיוק הנקודה, בתיאוריה של הטיפול באמצעות

בעלי חיים לימדו תמיד שהדגים הם כמו מצולות נפשנו,

התת מודע לרוב או הדברים שאנחנו מנסים הכי הרבה

לא לחשוב או להרגיש אותם המעמקים העמוקים ביותר

של נפשנו ובמציאות על האדמה – המודע, מליון מסכות

להסתיר כמו צמחייה באקווריום את שאנחנו מנסים

לשכוח.

זה נשמע כמו פסיכולוגיה בגרוש אך לילדים בפגישות זו

מציאות. הם יכולים לשבת מול האקווריום שעות, לצפות

בתנועה המדהימה והמרגיעה של הדגים שמורידה את

לחץ הדם וסף הלחץ )זו הסיבה שבעטיה יש אקווריומים

בחדרי המתנה לרופאי שיניים ובתי חולים( תנועה שהיא

כמו מדיטציה עבור חלקנו, מהפנטת, מדוייקת, חסרת

מאמץ ומלאת הוד, תנועה שמוציאה מהילדים השלכות

רבות על עולמם שלהם אחרי מספר דקות של התבוננות

בשוחים… "הוא החזק והיא החלשה הוא כמו אפריקאי

כזה שיצוד כשרק יוכל והיא רק שוחה ושותקת…" "יש

להם פה קטן, והם שותקים מפחד…"

משפטים חזקים וכואבים כל כך לעיתים…

ואם לא די במהות הדגים אזי העבודה עם המים, המגע

במים לילדים עם בעיות חושיות כמו גם ילדים מהספקטרום

האוטיסטי עושה נפלאות, המגע, יד שלי במים ויד שלו בחוץ

עוקבת, מתקשרת עם המטפל או עם הדג…

דג – חיה כל כך קרובה שזה מפחיד אז מנסים להרחיק

אותה עם קירות זכוכית כדי שיהיה רחוק אבל שנוכל

לראות.

לקריאת הטורים, לטיפים נוספים ושאלות הצטרפו לדף

הפייסבוק: הבית של הדסטיפול באמצעות בעלי חיים