אם היינו מבקשים פיתרון פלא

לקשיים הרגשיים חברתיים של

ילדים בדור הנוכחי, היה זה לקיים

גבולות בחייהם ובחיינו אנו. אם בדור

של הורינו היו הגבולות ברורים עד

כאב עם כבוד ולעתים פחד מהורים ודמויות סמכותיות,

הרי שבדור שלפנינו המצב הפוך, הגדרות פרוצות ופעמים

רבות אין טיפת כבוד לסמכות ולעתים אף לא לנו כהורים.

העמדת גבולות ושרטוטם בחיי ילדינו היא המתנה הגדולה

ביותר שנוכל להעניק להם כדי שיהיו למבוגרים מאושרים,

אך בד בבד המשימה הקשה ביותר לביצוע. ללא גבול, לא

יכול להתקיים שום מבנה בנפשו או חייו של הילד, זה כמו

חדר ילדים ללא ארונות ומקומות אחסון, הגבול מלמד את

הילד להתאפק מפני יצריו, לתכנן קדימה, להבין תפקידים

בחברה ובמשפחה ולהשתלב בהם.

זה הזמן לספר לכם שאתם לא לבד בשאלות והתהיות. ב 29-

למאי תפתח קבוצת הורים במרכז שלנו, הצטרפו לעוד הורים,

שואלים מתלבטים ונהנים מכלים חדשים ונכונים להורותם.

טיפול רגשי עם בעלי חיים – הדס ויינר מויאל

3 גיליונות 'קובייה' שלמים יצליחו לגרד רק את קצה המשימה שלפניכם, לכן אקצר: עקביות,

אחידות, חופש, הגיון ושלווה 5 העמודים בבניית גבולות שמבטיחים הפנמה נכונה ובונה של הגבול

  • עקביות – אם החלטתם שדבר מה אסור, חייבים לשמור ולקיים החלטה זו בדבקות ולאורך

זמן ללא פשרות, עקביות תגרום לו להבין שמה שהוחלט קבוע והוא יפנים את הכלל ולא

יהיה צורך לחזור עליו שוב.

  • אחידות – לא יתכן שאצל אבא מותר ואצל אמא לא, או שאם אבא לא באזור אז אמא

תוותר. בכל זוגיות צד אחד רך יותר )זה טבעי ובריא( אולם מה שהוחלט חייב להיאכף יחד

ע"י שני הצדדים, זהו פן אישיותי של אלמנט העקביות.

  • חופש – מתן חופש הבחירה מתוך אפשרויות שבתוך הגבולות מקנה לילד את היכולת

להרגיש שליטה בעולמו למן השנים הראשונות; הוא בוחר אם לשים סנדלים או נעליים,

אם להתרחץ ראשון או שני וכו'.

  • ההגיון הופך פקודה להסבר. הוא שנותן לגבולות את התוקף האמיתי שלהן, בלעדיו אנחנו

מאלפים כלב ולא מגדלים אדם חופשי הרואה מגבלות כגורם חיובי ולא כגחמה או עונש.

ההגיון מאפשר לילד להבין לבד מבנים ומגבלות . ושומר עלינו מלעשות שימוש מוגזם

בגבולות כי זה נוח. ישנים בשמונה כי מחר הולכים לגן ועליהם להיות רעננים על מנת

להנות ולא מכיוון ש"ככה אמרתי", ולכן בשישי ניתן לישון מאוחר יותר.

  • שקט ושלווה מבטיחים שתוקפה של המגבלה שהסברתם לילד מקור כוחה הוא מההגיון

שבה ולא מהאופן ה"צרחני/ כועס/ עצבני" שבה הוא הועבר, כשאתם צועקים משמע

שמה שאתם אומרים אינו חזק מספיק ואתם צריכים קול וכעס כדי שאמירתכם תתקבל.